- תקופה
- 1940–1943
- אוכלוסייה בשיא
- יותר מ־400,000
- הגירוש ב־1942
- כ־265,000 לטרבלינקה
- ארכיון מרכזי
- עונג שבת / ארכיון רינגלבלום
למקור באתר מוזיאון השואה של ארצות הברית
הקמה וסגירה
השלטונות הגרמניים קבעו את אזור המגורים היהודי בוורשה באוקטובר 1940 וסגרו אותו ב־16 בנובמבר. יותר מ־400 אלף יהודים נכלאו לבסוף בשטח קטן וצפוף. הגטו היה אמצעי כפוי לבידוד, שליטה וניצול — לא קהילה יהודית אוטונומית.
רעב, מחלות וחיי היומיום
מדיניות הקיצוב הגרמנית, הצפיפות, הקור והטיפוס גרמו לתמותה המונית. ההישרדות נשענה במידה רבה על הברחות, מטבחי ציבור, קשרי משפחה ועזרה הדדית. ילדים הבריחו מזון דרך פתחים ובמעברים. לצד זאת התקיימו לימודים, תפילה, הרצאות, תיאטרון, ספריות ותנועות נוער.
היודנראט ואדם צ׳רניאקוב
הגרמנים כפו מועצה יהודית בראשות אדם צ׳רניאקוב. יומנו מתעד את הלחצים הבלתי אפשריים שהופעלו עליו. ב־23 ביולי 1942, יום לאחר תחילת הגירוש הגדול, שם קץ לחייו לאחר דרישות גרמניות שכללו ילדים. המשטרה היהודית השתתפה באקציות תחת כפייה; התנהגותם של יחידים השתנתה, אך האחריות למערכת הגירוש הייתה גרמנית.
ארכיון רינגלבלום
ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום הקים את קבוצת ״עונג שבת״. חבריה אספו יומנים, מסמכים, כרוזים, כתבי ילדים, כרטיסי מזון ועדויות, כדי לתעד מבפנים את חיי היהודים ואת הפשעים הגרמניים. חלקים מן הארכיון הוטמנו ונמצאו לאחר המלחמה.
הגירוש הגדול
בין 22 ביולי ל־21 בספטמבר 1942 גירשו כוחות האס־אס והמשטרה הגרמניים כ־265 אלף יהודים מוורשה לטרבלינקה 2. כ־35 אלף נוספים נרצחו בגטו במהלך האקציה. האומשלגפלץ ברחוב סטבקי היה נקודת הריכוז וההעמסה המרכזית.
התנגדות וחורבן
לאחר הגירושים נותרו בגטו כ־50–60 אלף יהודים, רבים ללא רישום. אי״ל ואצ״י נערכו להתנגדות. בינואר 1943 שיבשו לוחמים אקציית גירוש נוספת. ב־19 באפריל 1943 החל מרד גטו ורשה מול חיסול הגטו. כוחות יורגן שטרופ שרפו בתים והרסו בונקרים; ב־16 במאי פוצץ בית הכנסת הגדול, אף שיהודים המשיכו להסתתר בהריסות.
מקורות
הדף מבוסס על מקורות מוסדיים ומחקריים. קישורי המדיה מפנים למקור שממנו נלקח הפריט.