- תקופה
- 19 באפריל–16 במאי 1943
- ארגונים חמושים
- אי״ל ואצ״י
- אזרחים
- כ־40,000–50,000 נותרו
- מפקד גרמני
- יורגן שטרופ
למקור באתר מוזיאון השואה של ארצות הברית
לצפייה בסרטון המקורי ב-YouTube
לאחר הגירוש הגדול
גירושם של כ־265 אלף יהודי ורשה לטרבלינקה ב־1942 שינה את ההבנה לגבי משמעות ״הגירוש״. אי״ל התארגן מחדש כקואליציה רחבה, ואצ״י המשיך כארגון חמוש נפרד המזוהה בעיקר עם הזרם הרוויזיוניסטי.
ההתנגדות בינואר 1943
ב־18 בינואר ניסו הגרמנים לבצע גירוש נוסף. לוחמים תקפו מטווח קצר ורוב התושבים התחבאו במקום להתייצב. הפעולה הסתיימה לאחר כמה ימים וחיזקה את בניית הבונקרים, השגת הנשק והתמיכה בהתנגדות.
19 באפריל
יחידות גרמניות נכנסו בערב פסח כדי לחסל את הגטו. אי״ל ואצ״י תקפו באקדחים, רימונים, בקבוקי תבערה ומספר קטן של רובים ונשק אוטומטי. הפעולה הראשונה של פרדיננד פון זמרן־פרנקנג נפגעה מההתנגדות, ויורגן שטרופ קיבל את הפיקוד.
התנגדות אזרחית
הלוחמים החמושים היו רק חלק מן ההתנגדות. עשרות אלפי אזרחים סירבו להתייצב לגירוש והסתתרו ברשת ענפה של בונקרים. כך נאלצו הגרמנים לחפש, לשרוף ולהרוס את הגטו במקום לבצע איסוף מהיר.
מילא 18 והביובים
ב־8 במאי כיתרו הגרמנים את בונקר הפיקוד של אי״ל במילא 18, שם מתו מרדכי אנילביץ׳ ורבים אחרים. ב־10 במאי ארגנו שמחה רותם, יצחק צוקרמן ומסייעים פולנים חילוץ של עשרות לוחמים דרך מערכת הביוב.
דו״ח שטרופ ואחרית הקרבות
שטרופ הכריז על סיום הפעולה לאחר שפוצץ את בית הכנסת הגדול ב־16 במאי, אף שיהודים המשיכו להסתתר. הדו״ח המאויר שלו טען ל־56,065 יהודים שנתפסו או נהרגו; זהו מסמך מבצע חשוב אך לא מפקד אוכלוסין מאומת. שבויים נרצחו או גורשו לטרבלינקה, מיידנק, פוניאטובה וטרווניקי.
אצ״י והראיות השנויות במחלוקת
קיומו העצמאי של אצ״י והלחימה סביב כיכר מורנובסקי מתועדים היטב. מאחר שמעט מנהיגים שרדו וחלק מן הסיפורים המאוחרים הוגזמו, יש לייחס בזהירות מספרי לוחמים ותיאורי קרבות מפורטים. אין למחוק את אצ״י וגם אין צורך ליצור יריבות מלאכותית מול אי״ל.
מקורות
הדף מבוסס על מקורות מוסדיים ומחקריים. קישורי המדיה מפנים למקור שממנו נלקח הפריט.