- נסגר
- 30 באפריל 1940
- מספר האנשים שעברו בו
- כ־210,000
- יעד רצח מוקדם
- חלמנו
- חיסול סופי
- קיץ 1944
הקמה ועבודת כפייה
הגטו נסגר ב־30 באפריל 1940 ברבעי בלוטי והעיר העתיקה. הגרמנים הפכו אותו למתחם תעשייתי גדול של עבודת כפייה שייצר טקסטיל, מדים, נעליים ומוצרי מתכת. כ־210 אלף בני אדם עברו בגטו לאורך שנות קיומו.
רומקובסקי והמנהל
מרדכי חיים רומקובסקי, ״זקן היהודים״ שמונה בידי הגרמנים, ריכז בידיו סמכויות רבות וקידם אסטרטגיה של ״הצלה באמצעות עבודה״. שלטונו הסמכותני, יתרונותיו ותפקידו הכפוי הם נושא לוויכוח היסטורי מתמשך. הרשויות הגרמניות, ובעיקר הנס ביבוב, שלטו בניצול, במזון ובגירושים.
רעב וחיי משפחה
מחסור במזון, קור ועבודה מפרכת עיצבו את חיי המשפחות. יומנים כמו זה של דוד סירקוביאק מתארים החלטות קשות על חלוקת מזון ועל עבודה. בתי ספר ופעילות נוער התקיימו בשלב מוקדם, אך הצטמצמו ככל שהרעב העמיק.
חלמנו ואקציית השפרה
הגירושים לחלמנו החלו בינואר 1942, ושם נרצחו הקורבנות במשאיות גז. בספטמבר 1942, במהלך ה״שפרה״, התמקדו הגרמנים בילדים מתחת לגיל עשר, בקשישים ובחולים. האקציה חיסלה במידה רבה את האפשרות של ילדות מוגנת בתוך הגטו.
החיסול הסופי
ביוני–יולי 1944 גורשו כ־7,000 יהודים לחלמנו. באוגוסט נשלחו כ־67 אלף לאושוויץ־בירקנאו. הצבא הסובייטי נכנס ללודז׳ בינואר 1945 ומצא כ־800 יהודים שנותרו בצוותי ניקוי; אלפי תושבי גטו לשעבר שרדו במקומות אחרים.
תיעוד
התיעוד של לודז׳ יוצא דופן בהיקפו: כרוניקת הגטו, מרשם האוכלוסין, תיקי המפעלים והסטטיסטיקות נשמרו לצד יומנים פרטיים ותצלומים חשאיים של הנריק רוס ומנדל גרוסמן. יש לקרוא את המקורות המנהליים יחד עם המקורות האישיים.
מקורות
הדף מבוסס על מקורות מוסדיים ומחקריים. קישורי המדיה מפנים למקור שממנו נלקח הפריט.