למקור באתר מוזיאון השואה של ארצות הברית
הכיבוש
גרמניה פלשה לפולין ב-1 בספטמבר 1939. הכיבוש העמיד מיליוני יהודים נוספים תחת שלטון נאצי והביא עמו עבודת כפייה, גזל רכוש, הגבלות תנועה וריכוז בגטאות. הכיבושים במערב אירופה ב-1940 הביאו גם אזרחים יהודים וגם פליטים תחת שלטון גרמני ישיר או משטרים משתפי פעולה. המדיניות ומידת המעורבות המקומית השתנו מאוד ממדינה למדינה ומאזור לאזור.
מה היו הגטאות?
הגטאות הנאציים היו אזורים עירוניים כפויים שנועדו לבודד, לנצל ולשלוט ביהודים ובהמשך להקל על גירושם. הם לא היו קהילות יהודיות אוטונומיות. התנאים השתנו, אך צפיפות, רעב, מחלות, עבודת כפייה, פירוק משפחות וחוסר ודאות היו נפוצים. לצד זאת התקיימו בתי ספר מחתרתיים, פעילות תרבותית, עזרה הדדית, חיי דת, ארכיונים, הברחות והתנגדות.
גטאות מרכזיים
ורשה הפכה לגטו הגדול ביותר. לודז׳ הייתה למתחם גדול של עבודת כפייה. סיפור גטו וילנה קשור בקשר ישיר לאתר הרצח בפונאר ולמחתרת FPO; קובנה למבצר התשיעי; ביאליסטוק לעבודת כפייה ולמרד; קרקוב לגירושים ולמחנה פלאשוב; מינסק לירי המוני ולבריחה לפרטיזנים; וטרזיינשטט לתפקידי מעבר, עבודה, תעמולה וגירוש. לכל גטו כרונולוגיה ונסיבות משלו.
מקורות
דף זה הוא סינתזה חינוכית המבוססת על המקורות הבאים. לקבלת מחקר מעמיק, מומלץ לעיין במקורות המלאים.