בוכנוואלד (Buchenwald) הוקם ביולי 1937 על הר אטרסברג, סמוך לוויימאר שבגרמניה. הוא התפתח למרכזה של מערכת גדולה של עבודת כפייה, ובחודשי המלחמה האחרונים קלט אסירים שפונו ממחנות במזרח. תולדותיו כוללות רצח ותמותה המונית, התארגנות מחתרתית, מאמצים להצלת ילדים ושחרור ב-11 באפריל 1945.
אתר ההנצחה מציין כ-277,800 אסירים במערכת בוכנוואלד וכ-56,000 קורבנות. נתונים אלה מסכמים שנות כליאה ומקומות רבים. אין לבלבל בינם לבין כ-21,000 האסירים שנותרו במחנה המרכזי בעת שחרורו. ההבחנה בין המערכת כולה לבין אוכלוסייתה ביום מסוים חיונית להבנת המספרים והעדויות.
מחנה סמוך לעיר של תרבות
האסירים הראשונים הגיעו לבוכנוואלד ב-15 ביולי 1937. הקרבה לוויימאר, עיר המזוהה עם הספרות והתרבות הגרמנית, לא מנעה את הקמתו של אתר כליאה שנועד לבודד אנשים, לנצל את כוח עבודתם ולהטיל עליהם טרור. המקום היה חלק מהרחבת מערכת המחנות בתוך גרמניה עוד לפני פרוץ המלחמה.
במחנה נכלאו מתנגדים פוליטיים, עדי יהוה, יהודים, בני רומה וסינטי, גברים שנרדפו בשל הומוסקסואליות ואנשים שנכללו בסיווגים חברתיים ופליליים נאציים. הסיווגים השפיעו על היחס לאסירים ועל מקומם במדרג המחנה. הם משקפים את תפיסות הרודפים, ואין לראות בהם תיאור ניטרלי של זהות האנשים או של מעשיהם.
עם התפשטות הכיבוש הגרמני הגיעו אסירים מארצות נוספות. בוכנוואלד הפך למקום מפגש כפוי של שפות, לאומים ומסלולי רדיפה. עמוד מחנות ריכוז ומרכזי הרג מסביר את מקומו במערכת הרחבה, ואת ההבדל בין תפקיד המחנה המרכזי לבין תפקידם של אתרי הכליאה והעבודה שנקשרו אליו.
הגברים היהודים שנעצרו לאחר ליל הבדולח
לאחר פוגרום נובמבר 1938 שלחו המשטרה הגרמנית והאס-אס לבוכנוואלד כמעט 10,000 גברים יהודים. מוזיאון השואה האמריקני מתאר יחס אכזרי במיוחד ומאות מקרי מוות. המעצר השתלב בנישול היהודים ובניסיון לכפות עליהם לעזוב את גרמניה, בשעה שהאפשרויות למצוא ארץ מקלט היו מוגבלות.
יש להבחין בין שלב זה לבין גירושי היהודים בשנות המלחמה המאוחרות. חלק מהעצורים שוחררו לאחר תקופת כליאה, לעיתים בנסיבות הקשורות להגירה. האפשרות לשחרור לא ביטלה את הכפייה ואת האלימות. היא גם לא הבטיחה עתיד בטוח לאדם שלא הצליח לקבל אשרה או להוציא את משפחתו מן הארץ.
העמוד על ליל הבדולח מציג את ההתקפה הרחבה על חיי היהודים. בבוכנוואלד אפשר לראות כיצד אותו מוסד שירת בעת ובעונה אחת ענישה, הפחדה, הדרה ולחץ כלכלי. שמירה על סדר האירועים מונעת קריאה של כל שנות המחנה כאילו פעל מראשיתו בדיוק באותה צורה.
עבודת כפייה ורשת מחנות המשנה
עבודת האסירים נעשתה בתנאים קשים, והמערכת נקשרה יותר ויותר לייצור המלחמתי. מחנות משנה הרחיבו את הכליאה אל מעבר להר אטרסברג. במערכת הרחבה נכלאו גם נשים, פרט שנעלם לעיתים כאשר מסתמכים רק על התצלומים המוכרים מן המחנה המרכזי.
מספר כולל של אסירים אינו מציין כמה בני אדם שהו במקום אחד באותו זמן. הוא כולל רישומים לאורך שנים ובאתרים שונים. גם אדם יחיד יכול להופיע במסמכי כמה מחנות בעקבות העברות. במחקר על משפחה או קבוצה יש לבחון את הרצף, ולא להסתפק בשם בוכנוואלד שמופיע ברישום בודד.
העסקה במפעל לא העניקה ביטחון. מזון חסר, מחלות, עונשים ורצח נותרו חלק מן המערכת. האס-אס הטיל על אסירים מסוימים תפקידי ניהול ופיקוח, וכך יצר הבדלים בגישה למשאבים וביכולת להשפיע על אחרים. תפקיד כזה יכול היה לשמש לפגיעה, אך במקרים מסוימים גם לאפשר עזרה. יש לבדוק את מעשיהם של בעלי התפקידים בהקשרם המסוים.
המחנה הקטן בחודשי המלחמה האחרונים
ב-1943 הקים האס-אס את "המחנה הקטן" כאזור הסגר. הוא נועד לקליטת אסירים חדשים לפני שילוחם לעבודה במקומות אחרים. תנאי המגורים והתברואה בו לא התאימו למספר האנשים שנדחסו אליו בהמשך, והפער הזה החריף עם הגעת המשלוחים מן המזרח.
בראשית 1945 הגיעו אסירים מאושוויץ ומגרוס-רוזן שכבר נחלשו עקב כליאה, רעב ופינוי. הצפיפות במחנה הקטן נעשתה קיצונית. לפי אתר ההנצחה, בין ינואר לאפריל 1945 מתו בו כ-6,000 בני אדם, רובם יהודים שהגיעו ממערכות המחנות האלה.
ההתקרבות לסיום המלחמה לא הייתה עבורם תהליך רציף של הקלה. להפך, העברתם למקום נוסף יכולה הייתה להגביר את הסכנה. מערכת הכליאה המשיכה להזיז אנשים ולרכזם בלי להעמיד לרשותם את המזון, המרחב והטיפול הדרושים לקיומם. את התמותה יש להבין כחלק ממדיניות ותנאים שנכפו על האסירים, ולא כאסון טבע שנחת על המחנה.
ילדים, עזרה והתארגנות מחתרתית
בינואר 1945 הקימו אסירים בעלי תפקידים ואסירים יהודים בלוק לילדים בצריף 66 שבמחנה הקטן. אתר ההנצחה מתאר את המקום כמסגרת שסייעה להציל מאות ילדים ונערים. העובדה שהמסגרת פעלה בתוך אזור של תמותה המונית מדגישה עד כמה מוגבלים ומורכבים היו האמצעים שעמדו לרשות המצילים.
הגנה על ילד הייתה תלויה בפעולות מעשיות: השארתו במסגרת מסוימת, השגת סיוע וצמצום החשיפה לעבודות מסוכנות. אין להסיק מכך שכל הילדים היו מוגנים או שכל האסירים יכלו להיעזר באותה מידה. מדובר במאמצים של אנשים מסוימים בתוך מערכת עוינת, ולא בהסדר שהשלטונות העניקו לילדים מתוך דאגה לשלומם.
במקביל פעלו קבוצות מחתרתיות שהעבירו מידע, ארגנו עזרה והתכוננו לעימות עם האס-אס. בוועד המחנה הבין-לאומי השתתפו נציגים של קבוצות לאומיות שונות. החזקת נשק מוסתר, שמירת מידע והגנה על נער היו צורות פעולה שונות, אף שהתקיימו לעיתים באותן רשתות קשר. העמוד על ילדים ונשים בשואה מרחיב את ההקשר של הישרדות צעירים ושל העזרה שקיבלו.
11 באפריל: התקדמות אמריקנית ופעולת האסירים
תיאור השחרור של אתר ההנצחה מציג את הקשר בין התקדמות הצבא האמריקני לבין פעולת האסירים. עם הגעת הכוחות המשוריינים לאזור נסוגו אנשי אס-אס או הוכרעו. אסירים התארגנו, חילקו נשק שהוסתר ותפסו שליטה בתוך המחנה. בהמשך נכנסו אליו סיירים אמריקנים.
שני המרכיבים נחוצים לתיאור מדויק. השמטת המהלך הצבאי האמריקני מסלפת את התנאים שאפשרו את קריסת שליטת האס-אס. השמטת פעולת האסירים מוחקת את התארגנותם ואת החלטותיהם. אין צורך לבחור בין התיאורים כאשר סדר האירועים מאפשר להבין כיצד השתלבו.
באותו יום שוחררו כ-21,000 אסירים, ובהם כ-900 ילדים ונערים. רבים אחרים כבר הוצאו בצעדות מוות. גם עבור הנותרים לא הסתיימו מיד הרעב, המחלה והחיפוש אחר בני משפחה. השחרור היה נקודת מפנה מכרעת, אך ההתאוששות הגופנית והחזרה לחיים חייבו זמן וסיוע.
מה מתעדים תצלומי הצבא האמריקני
צלמי הצבא האמריקני תיעדו את המחנה ואת הניצולים לאחר השחרור. אתר ההנצחה מזהה בין התצלומים המוכרים את עבודתה של פלוגת הצילום 166 של חיל הקשר. התמונות נעשו ראיות חשובות לתנאים שנמצאו במקום, ולצדן נדרשים תאריך, מיקום ומידע על מי שצילם.
תצלום מן השחרור מתעד רגע מסוים. הוא אינו יכול להציג לבדו את כל שנות המחנה, את מחנות המשנה או את מי שכבר נרצחו והוצאו ממנו. שילוב התמונות עם רישומים ועדויות מאפשר להבין את השינוי לאורך זמן. כך אפשר לספר גם על הצלת ילדים וגם על אובדן חייהם של אלפים, בלי שאחד מן הסיפורים יחליף את האחר.