למקור באתר מוזיאון השואה של ארצות הברית
המתחם
אושוויץ I שימש מרכז מנהלי ומחנה ריכוז. אושוויץ II-בירקנאו הפך לאתר הרצח המרכזי ובמקביל החזיק אסירים רשומים. אושוויץ III-מונוביץ סיפק עבודת כפייה למפעל IG Farben, והמתחם כלל גם מחנות משנה רבים.
רצח, סלקציה ועבודת כפייה
רכבות גירוש הגיעו מכל רחבי אירופה הכבושה. רבים מן המגורשים נבחרו מיד עם הגעתם לרצח; אחרים נרשמו לעבודת כפייה. תאי הגזים והמשרפות בבירקנאו נעשו מרכזיים בתהליך ההשמדה. כ-1.1 מיליון בני אדם נרצחו במתחם אושוויץ, מהם כמיליון יהודים. בין הקורבנות היו גם פולנים, רומה וסינטי, שבויי מלחמה סובייטים ואסירים מלאומים רבים.
התנגדות, פינוי ושחרור
אסירים התנגדו בדרכים שונות. ב-7 באוקטובר 1944 מרדו אנשי הזונדרקומנדו ופגעו באחת המשרפות. כאשר הצבא הסובייטי התקרב, האס-אס פינה עשרות אלפי אסירים בצעדות מוות. הצבא האדום שחרר את המחנה ב-27 בינואר 1945 ומצא בו כ-7,000 אסירים שנותרו מאחור. מסמכים רבים הושמדו, ולכן היעדר שמו של אדם מרשימה ששרדה אינו מוכיח שלא היה במחנה.
הקשר נוסף על מתחם אושוויץ
כמה מחנות
אושוויץ I, בירקנאו, מונוביץ ומחנות משנה מילאו תפקידים שונים בתוך מתחם אחד.
קורבנות רשומים ולא רשומים
יהודים רבים שנבחרו לרצח מיידי מעולם לא נרשמו כאסירים.
גירוש וסלקציה
מגורשים הגיעו מכל אירופה; גירושי יהודי הונגריה ב־1944 היו בין הגלים הגדולים ביותר.
התנגדות וראיות
בריחת ורבה–וצלר, תצלומי הזונדרקומנדו החשאיים ומרד אוקטובר 1944 מרכזיים להיסטוריית הראיות וההתנגדות.
מקורות
דף זה הוא סינתזה חינוכית המבוססת על המקורות הבאים. לקבלת מחקר מעמיק, מומלץ לעיין במקורות המלאים.