הזונדרקומנדו באושוויץ-בירקנאו היה כוח עבודה של אסירים, רובם יהודים, שהאס אס אילץ לעבוד במתקני ההרג ובסביבתם. הם נדרשו לבצע עבודות הקשורות בטיפול בגופות הנרצחים, בשעה שחייהם עצמם היו נתונים לאיום מתמיד. האס אס תכנן, ניהל וביצע את הרצח ההמוני. כפיית העבודה על אסירים לא העבירה אליהם את אחריותם של הרוצחים.
מקצת האסירים הצליחו להשאיר אחריהם תצלומים חשאיים, כתבים שהוטמנו באדמה ועדויות שנמסרו לאחר השחרור. אחרים השתתפו במרד ב-7 באוקטובר 1944. התיעוד הזה מאפשר ללמוד על מנגנון ההשמדה, ובה בעת על מאמציהם של אנשים הכלואים בתוכו לפנות אל קוראים עתידיים, אף שלא ידעו אם יישאר מי שימצא את דבריהם.
מי היו אסירי הזונדרקומנדו
פירוש המונח הגרמני זונדרקומנדו הוא יחידה מיוחדת, אך הרשויות הגרמניות השתמשו בו לציון יחידות שונות. אין לבלבל בין קבוצות האסירים בבירקנאו ובין יחידות רצח גרמניות שנשאו אותו כינוי. שם היחידה לבדו אינו מלמד מי פיקד עליה, מי היה אסיר ומי הפעיל את הכוח הרצחני.
האסירים נבחרו מתוך משלוחי מגורשים שהגיעו למחנה או הועברו מקבוצות עבודה אחרות. בדרך כלל הם לא ידעו מראש מה תהיה העבודה שהוטלה עליהם. עבודתם התקיימה בתוך מערכת אושוויץ-בירקנאו, שבה האס אס שלט בתנועה, במזון, בענישה ובאפשרויות ההישרדות. סירוב לא הציע דרך בטוחה להיחלץ מן התפקיד או מן המחנה.
האסירים הופרדו מאחרים משום שידעו כיצד פעלו מתקני ההרג. האס אס רצח חברים בקבוצות העבודה והחליף אותם באסירים חדשים. אין לתאר זאת כאילו התקיים לוח זמנים אחיד ומובטח, שלפיו יכול היה אסיר לחשב כמה זמן נותר לו לחיות. השינויים במספר המגורשים, בצורכי העבודה ובהפעלת המתקנים השפיעו על הסכנה המיידית שנשקפה לקבוצות השונות.
תנאי חיים בתוך כפייה קיצונית
לחלק מאסירי הזונדרקומנדו הייתה גישה למזון ולבגדים שנלקחו מן המגורשים, ותנאי שהייתם נבדלו בכמה מובנים מתנאי אסירים אחרים. הבדלים חומריים אלה שימשו לעיתים בסיס לתיאור מעוות של מעמדם. בפועל הם התקיימו לצד עבודה שנכפתה באלימות, בידוד והידיעה שהאס אס מבקש להשמיד גם את העדים למעשיו.
הישרדות הייתה תלויה בנסיבות שלא היו בשליטת האסיר. העברה לא צפויה, מקום עבודה מסוים או עזרה מאסיר אחר יכלו לשנות את גורלו. אין להפוך אפשרויות מצומצמות כאלה לבחירה חופשית בין חלופות רגילות. כדי להבין את המצב צריך להפריד בין ההחלטות שעמדו לרשות המפקדים ובין הפעולות המעטות שיכול היה לבצע אדם הנתון למרותם.
מאמצי הנאצים לטשטש את הרצח לא הוגבלו לבירקנאו. במסגרת אקציה 1005 אולצו קבוצות אסירים אחרות להשמיד ראיות באתרי רצח. הנסיבות, המקומות והאנשים היו שונים, ואין לזהות אוטומטית בין היחידות. עם זאת, בשני המקרים מלמדת עבודת הכפייה על מדיניות שהופנתה נגד העקבות החומריים של הפשע וגם נגד בני האדם שידעו עליו.
ארבעת התצלומים החשאיים
בקיץ 1944 סייעו אסירי הזונדרקומנדו בצילום ארבעה תצלומים בחשאי סמוך לאחד ממתקני המשרפות בבירקנאו. המחקר מזהה את הצלם עם האסיר היהודי היווני אלברטו אררה, שנודע לחבריו בשם אלכס. אסירים נוספים סייעו בתצפית, בהשגת הציוד ובהעברת הסרט אל גורמים מחוץ לאזור העבודה המיידי.
אלה אינם תצלומיו של משקיף שיכול היה לעמוד במקום כרצונו. הזוויות החריגות, השוליים הכהים והמסגור החפוז הם חלק מן המידע ההיסטורי. הם מעידים על צילום תוך הסתתרות וסכנה, בתוך מערכת שמפעיליה ביקשו למנוע תיעוד עצמאי של שלביה המפלילים ביותר. אפשר להסביר את חשיבות התמונות בלי להציג תוכן גרפי ובלי להפוך את הסבל למוקד חזותי.
חיתוך הדוק של תמונה עלול להסיר את העדות לתנאים שבהם צולמה. שוליים שנראים במבט ראשון מיותרים יכולים ללמד שהמצלמה הוחזקה מתוך מקום מסתור, או שלא היה זמן לכוון אותה. החוקרים בוחנים גם את רצף התמונות, את ההודעות שנלוו להעברת הסרט ואת העדויות על המבצע. כך ניתן להבחין בין מה שהתצלום מראה ובין מה שנלמד ממקורות אחרים.
הכתבים שהוטמנו באדמה
כמה אסירים כתבו על המתרחש והחביאו את כתביהם בקרבת מתקני ההרג. בין הכותבים היו זלמן גרדובסקי, זלמן לוונטל ולייב לנגפוס. כתביהם אינם אחידים: יש בהם תיאורים, מחשבות, פניות אל קוראים עתידיים וניסיונות לשמר שמות וחוויות של אנשים שנרצחו. עצם הכתיבה חייבה השגת חומרים, זמן ומקום שלא יחשפו את הכותב.
הטקסטים לא הגיעו לידי החוקרים כארכיון מסודר ושלם. מכלים נפגעו, נייר התפורר וממצאים נחשפו במועדים שונים. משום כך יש חשיבות לתיעוד מקום הגילוי, למצב הדפים ולדרך הפענוח. חלק חסר אינו הזמנה להשלים את דברי המחבר, ומשפט שקשה לקרוא צריך להישאר מסומן ככזה גם אם קיימת השערה סבירה לפירושו.
כתב היד של מרסל נדג'ארי מדגים את הבעיה ואת האפשרויות שמציע השימור. הוא נכתב בנובמבר 1944 ונמצא ב-1980, לאחר שניזוק קשות מלחות. עבודות שימור וצילום רב ספקטרלי אפשרו בהמשך לפענח קטעים שהיו קשים מאוד לקריאה. יש להבחין בין הטקסט המקורי, תהליך פענוחו ותרגומו לשפות אחרות. כל אחד מהם הוא שלב נפרד בהעברת העדות לקורא.
המרד ב-7 באוקטובר 1944
ב-7 באוקטובר 1944 מרדו אסירי זונדרקומנדו באס אס, הציתו את משרפה IV וניסו להימלט. המרד פגע בפעולת מתקני ההרג, אך האסירים לא הצליחו להתגבר על מערכת המחנה החמושה שסגרה עליהם. אין למדוד את משמעות הפעולה רק לפי האפשרות הצבאית להשיג שחרור, שלא הייתה בשליטתם.
אסירות שעבדו במפעל תחמושת הבריחו אבק שרפה ששימש בהכנות. ברשת ההתנגדות השתתפו רוז'ה רובוטה, אלה גרטנר, אסתר וייסבלום ורגינה ספירשטיין, ששמותיהן מופיעים במקורות גם בצורות כתיב אחרות. האס אס הוציא להורג את ארבע הנשים לאחר המרד. חלקן מדגיש שההכנות התבססו על קשרים בין קבוצות אסירים ובין מקומות עבודה שהיו מופרדים זה מזה.
מוזיאון אושוויץ-בירקנאו מציין שכ-250 אסירים נהרגו בלחימה. מוזיאון השואה של ארצות הברית מתאר גם רצח של כ-200 אסירים לאחריה. אלה נתונים המתייחסים לשלבים שונים של הדיכוי, ולא שתי הערכות מתחרות לאותו רגע. תיאור מרידות האסירים של מוזיאון אושוויץ מציב את האירוע במסגרת הרחבה של ההתנגדות במחנה.
עדויות הניצולים והדיון בהן
ניצולים מסרו לאחר המלחמה מידע שמסמכים גרמניים הסתירו או צמצמו לשפה מנהלית. בין העדויות יש הבדלים בזווית הראייה, בזיכרון ובסדר האירועים. החוקרים בוחנים אותם לצד הכתבים, התצלומים, רישומי המחנה והאתר עצמו, בהתאם לעקרונות המשמשים לבדיקת ראיות ונתונים על השואה. הבדלים בין עדים אינם מבטלים את הצורך לבדוק כל טענה לגופה.
בשיח הציבורי הוצבו לעיתים בפני ניצולי הזונדרקומנדו דרישות להסביר את הישרדותם, מתוך חשד מוסרי מוקדם. בדיקה היסטורית אינה מחייבת הנחה כזאת. היא מחייבת להבין את הכפייה, את גבולות הידיעה של העד ואת הנסיבות שבהן נרשמה עדותו, בלי לייחס לקורבן את מרחב ההחלטה שהיה בידי מעניו.
התיעוד שנותר משיב גם את ההבדלים בין אנשים שהאס אס ראה בהם כוח עבודה שניתן להחליפו ולהשמידו. אחדים כתבו, אחרים עזרו להחביא, לצלם או לתכנן התנגדות, ומעטים שרדו כדי להעיד. פעולותיהם לא ביטלו את שליטת הרוצחים, אך הן שימרו מידע על אנשים ועל אירועים שהרוצחים ביקשו למחוק.
מקורות
- USHMM: Sonderkommandos
- Auschwitz-Birkenau State Museum: prisoner mutinies
- USHMM: Auschwitz revolt
- Auschwitz Museum: writings and clandestine evidence
- Auschwitz Museum: clandestine photographs and resistance
- Auschwitz Museum: Marcel Nadjari manuscript and conservation
- National Library of Poland: conservation and multispectral recovery of Nadjari manuscript
- Auschwitz Museum: surviving sources and their significance