למקור באתר מוזיאון השואה של ארצות הברית
מרפובליקת ויימאר לדיקטטורה
תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, חוזה ורסאי, האלימות הפוליטית, ההיפר-אינפלציה והשפל הגדול יצרו משבר עמוק — אך לא הפכו את השלטון הנאצי לבלתי נמנע. אדולף היטלר מונה לקנצלר ב-30 בינואר 1933. צעדי חירום, דיכוי יריבים פוליטיים וחוק ההסמכה חיסלו במהירות את הדמוקרטיה הפרלמנטרית וריכזו את הכוח בידי הנאצים.
חקיקה, הדרה וגזל
החרם על עסקים יהודיים באפריל 1933 והחוק שהרחיק יהודים רבים מן השירות הציבורי סייעו לנרמל אפליה. חוקי נירנברג מ-15 בספטמבר 1935 שללו מיהודים אזרחות מלאה ואסרו נישואין ויחסי מין בין יהודים לבין מי שהוגדרו כבעלי “דם גרמני או קרוב לו”. בהמשך הוגבלו חינוך, תעסוקה, תנועה וגישה למרחב הציבורי, ורכוש יהודי הועבר לבעלות לא-יהודית בתהליך שכונה “אריזציה”.
פוגרום נובמבר ומשבר הפליטים
ב-9–10 בנובמבר 1938 נהרסו בתי כנסת ועסקים, יהודים הותקפו ונרצחו, ועשרות אלפי גברים יהודים נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז. האלימות סימנה הסלמה משמעותית. ההגירה הפכה דחופה יותר אך גם קשה יותר: היה צורך בכסף, מסמכים, אשרות, מעבר בטוח ומדינה שתסכים לקבל פליטים. ועידת אוויאן, הקינדרטרנספורט ומסע האונייה סנט לואיס ממחישים גם מאמצי הצלה וגם את הגבולות הקשים שהוצבו בפני המילוט.
מקורות
דף זה הוא סינתזה חינוכית המבוססת על המקורות הבאים. לקבלת מחקר מעמיק, מומלץ לעיין במקורות המלאים.