היכן חיו העקורים היהודים
מחנות וקהילות של עקורים יהודים התרכזו במיוחד באזורי הכיבוש האמריקאיים בגרמניה ובאוסטריה, ובנוסף באיטליה ובמקומות אחרים. בסוף 1946 הוערך מספר העקורים היהודים בכ־250,000: כ־185,000 בגרמניה, 45,000 באוסטריה ו־20,000 באיטליה.
יותר ממקום מגורים זמני
המחנות היו מקומות של המתנה, אך גם מרכזים של חיים חברתיים ופוליטיים. ניצולים הקימו ועדים, בתי ספר, מוסדות דת, עיתונים, תיאטראות, מועדוני ספורט ותוכניות להכשרה מקצועית. נישואים ולידות היו חלק מחיי קהילה שניסתה להיבנות מחדש לאחר אובדן עצום.
חיפוש קרובים
איתור בני משפחה ששרדו היה אחת המשימות הדחופות ביותר. ניצולים נעזרו ברשימות, שירותי איתור, מודעות, תצלומים וארגוני סיוע. חיפוש אחר נעדרים יכול היה להימשך שנים, והיעדר שם מרשומה אחת ששרדה לא הוכיח שאדם מת או שרד.
פוליטיקה והגירה
עקורים יהודים רבים ביקשו לעזוב את אירופה. רבים רצו להגיע לארץ ישראל המנדטורית, ואחרים ביקשו להגר לארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ומדינות נוספות. קבוצות ציוניות היו פעילות במחנות, אך לא לכל הניצולים היו אותן השקפות פוליטיות או אותן תוכניות הגירה.
היציאה מן המחנות
הקמת מדינת ישראל ב־1948 ושינויים בחוקי הגירה, ובהם חוק העקורים בארצות הברית, פתחו נתיבים חדשים אל מחוץ למחנות. תקופת מחנות העקורים הייתה זמנית, אך הקהילות שנוצרו בהם היו פרק חשוב בתולדות הניצולים ובבניית החיים היהודיים מחדש לאחר השואה.
נושאים קשורים
הבריחה
עלייה ב׳
ניצולים החוזרים הביתה
מקורות מרכזיים
עמוד זה מבוסס על המקורות המוסדיים המפורטים להלן.
- USHMM — Effects and Aftermath of the Holocaust
- USHMM — Major Camps for Jewish Displaced Persons, 1945–1946
- USHMM — The Survivors
- Arolsen Archives — Online Archive