אחרי השואה
חורבן הקהילות היהודיות, החיפוש אחר קרובים, אנטישמיות לאחר המלחמה והאפשרויות המצומצמות להגירה חוקית הותירו ניצולים רבים בלי רצון או יכולת לבנות מחדש את חייהם במקומות שבהם חיו לפני המלחמה. עד 1948 הגיעו לארץ ישראל במסגרת עלייה ב׳ יותר מ־100,000 יהודים, ובהם יותר מ־70,000 ניצולי שואה.
מאירופה לנמלי הים התיכון
ניצולים רבים נעו תחילה במסגרת רשת הבריחה ממזרח אירופה לאזורי הכיבוש של בעלות הברית ולמחנות עקורים. משם העבירו המארגנים קבוצות לנמלים באיטליה, בצרפת, ביוגוסלביה וביוון. האוניות היו לעיתים צפופות מאוד ולא התאימו לנשיאת מספר כה גדול של נוסעים.
היירוט הבריטי ומחנות קפריסין
הבריטים יירטו את רוב אוניות המעפילים בתקופה שלאחר המלחמה. בין אוגוסט 1946 למאי 1948 הוחזקו במחנות מעצר בקפריסין כ־52,000 מעפילים לאחר שנמנעה כניסתם לארץ ישראל. כמעט כולם היו ניצולי שואה. תנאי המחנות היו קשים, אף שארגוני סיוע יהודיים סיפקו מזון, טיפול רפואי, חינוך ושירותים נוספים.
אקסודוס 1947
האונייה המפורסמת ביותר הייתה אקסודוס 1947, שנשאה כ־4,500 עקורים יהודים מצרפת. כוחות בריטיים השתלטו עליה ביולי 1947. לאחר עימות אלים הוחזרו הנוסעים בסופו של דבר לאזור הכיבוש הבריטי בגרמניה. המראה של ניצולי שואה המוחזקים שוב על אדמת גרמניה עורר תשומת לב בין־לאומית למשבר הפליטים ולמדיניות ההגירה הבריטית.
מהמנדט למדינת ישראל
לאחר הקמת מדינת ישראל במאי 1948 בוטלו המגבלות על עלייה יהודית. עצורי קפריסין וניצולים שעדיין שהו במחנות עקורים באירופה היו בין העולים למדינה החדשה.
נושאים קשורים
הבריחה
מחנות עקורים
השואה וישראל
מקורות מרכזיים
עמוד זה מבוסס על המקורות המוסדיים המפורטים להלן.
- USHMM — Aliyah Bet
- USHMM — Cyprus Detention Camps
- USHMM — Holocaust Survivors and the Establishment of the State of Israel