למקור באתר מוזיאון השואה של ארצות הברית
מרכז ומזרח אירופה
בפולין חיה הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה לפני המלחמה, והיא נעשתה מרכז גאוגרפי של גטאות, גירושים ומרכזי ההשמדה העיקריים. בשטחי ברית המועצות הכבושים היה הירי ההמוני שיטת רצח מרכזית. בליטא, לטביה ואסטוניה התרחשה השמדה מהירה תוך דפוסים שונים של מעורבות מקומית. בהונגריה גורשה יהדות הפרובינציה במהירות יוצאת דופן לאחר הכיבוש הגרמני במרץ 1944. ברומניה ביצעו הרשויות המקומיות עצמן מעשי רדיפה ורצח רחבי היקף בבסרביה, בוקובינה, טרנסניסטריה, יאשי ואודסה.
מערב וצפון אירופה
בצרפת התקיימו כיבוש גרמני לצד חקיקה ומינהל אנטישמיים של משטר וישי. בהולנד פעלה מערכת נרחבת של רישום וגירוש; בבלגיה שימש מחנה מכלן כתחנת מעבר. באוקטובר 1943 הועברו רוב יהודי דנמרק לשוודיה וניצלו, בעוד שבנורווגיה השתתפו ממשלה משתפת פעולה והמשטרה במעצרים ובגירושים. איטליה חוקקה חוקים גזעניים פשיסטיים ב-1938, והגירושים התגברו לאחר הכיבוש הגרמני ב-1943.
הבלקן ומקרים מורכבים
ביוון חרבו קהילות ספרדיות עתיקות, במיוחד בסלוניקי. יוגוסלביה חולקה בין משטרי כיבוש ומשטרים משתפי פעולה, ויש לדון בנפרד בסרביה, קרואטיה וצפון מקדוניה. רוב יהודי גבולותיה של בולגריה לפני המלחמה לא גורשו, אך הרשויות הבולגריות גירשו יהודים מתראקיה ומקדוניה הכבושות. באלבניה שיעור ההישרדות היה גבוה יחסית, אך יש להסביר זאת בהקשר ולא להפוך את ההיסטוריה למיתוס לאומי פשטני.
מקורות
דף זה הוא סינתזה חינוכית המבוססת על המקורות הבאים. לקבלת מחקר מעמיק, מומלץ לעיין במקורות המלאים.