לצפייה בסרטון המקורי ב-YouTube
מוסדות הרדיפה
השואה עירבה את הנהגת המפלגה הנאצית, האס-אס, המשרד הראשי לביטחון הרייך, הגסטפו, משטרת הסדר, ממשלים אזרחיים, יחידות צבא, מערכות רכבת, חברות מסחריות, רופאים, שומרי מחנות ומוסדות רבים נוספים. אדולף היטלר סיפק את הכיוון האידאולוגי והפוליטי; היינריך הימלר שלט באימפריית האס-אס והמשטרה; ריינהרד היידריך ובהמשך ארנסט קלטנברונר עמדו בראש ה-RSHA; אדולף אייכמן היה מארגן מרכזי של גירושים.
שיתוף פעולה והבדלים מקומיים
במדינות רבות השתתפו בעלות ברית ומשתפי פעולה ברדיפה וברצח, אך התפקידים השתנו לפי מדינה, אזור, מוסד ויחיד. משטרה, כוחות עזר, מלשינים ומי שנהנו מרכוש יהודי גזול יכלו להיות מעורבים בדרכים שונות. יש לקבוע אחריות היסטורית על בסיס ראיות ומעשים קונקרטיים, ולא לייחס אשמה גורפת לאוכלוסיות לאומיות בנות זמננו.
״עומדים מן הצד״ אינם קטגוריה אחידה
התנהגותם של אנשים יכלה להשתנות עם הזמן. אדם יכול היה ליהנות מרכוש מוחרם, להתעלם מרדיפה, להלשין על שכן, לעבוד במוסד שסייע לגירוש — או מאוחר יותר לסייע למישהו. המורכבות אינה מבטלת אחריות, אך הופכת תוויות פשטניות לבלתי מספקות. היסטוריה טובה שואלת מה אדם ידע, איזה כוח היה בידיו, מה עשה ובאילו נסיבות.
מקורות
דף זה הוא סינתזה חינוכית המבוססת על המקורות הבאים. לקבלת מחקר מעמיק, מומלץ לעיין במקורות המלאים.