- קבוצות ברברוסה
- A, B, C, D
- כוח ליבה התחלתי
- כ־3,000
- יהודים שנרצחו
- יותר ממיליון בידי היחידות ושותפיהן הקרובים
- מסע הירי הרחב
- עד כ־2 מיליון יהודים
למקור באתר מוזיאון השואה של ארצות הברית
לצפייה בסרטון המקורי ב-YouTube
מקורות וארגון
יחידות איינזצגרופן מוקדמות ליוו את התפשטות גרמניה, אך המונח מזוהה בעיקר עם ארבע הקבוצות הגדולות שנעו מאחורי צבאות גרמניה בפלישה לברית המועצות ביוני 1941. היחידות פעלו תחת המשרד הראשי לביטחון הרייך, RSHA, בראשות ריינהרד היידריך.
קבוצות A, B, C ו־D
איינזצגרופה A פעלה באזור הבלטי; B מאחורי קבוצת ארמיות מרכז בבלארוס; C בצפון ובמרכז אוקראינה; ו־D בדרום אוקראינה, קרים ואזורים דרומיים נוספים. כל קבוצה חולקה לאיינזצקומנדו ולזונדרקומנדו קטנים יותר.
מרצח סלקטיבי לרצח משפחות
בשלבים הראשונים כוונו פעולות נגד קומוניסטים, ״איומים ביטחוניים״ ורבים מן הגברים היהודים. עד סוף קיץ וסתיו 1941 התרחבה המדיניות לרצח שיטתי של נשים, ילדים וקשישים יהודים. קהילות שלמות הובלו לבורות, גאיות, מבצרים, מחצבות ותעלות נגד טנקים.
מנגנון הרצח הרחב
כ־3,000 אנשי הליבה לא יכלו לבצע את ממדי הרצח לבדם. משטרת הסדר, יחידות ואפן־אס־אס, מפקדי אס־אס ומשטרה בכירים, מוסדות הוורמאכט, המנהל האזרחי וכוחות עזר מקומיים סיפקו כוח אדם, תחבורה, אבטחה, רישום, טיפול ברכוש ותמיכה נוספת.
אתרי טבח מרכזיים
בין האתרים המרכזיים היו באבי יאר, קמנץ־פודולסקי, פונאר, רומבולה, המבצר התשיעי, לייפאיה, מינסק, מאלי טרוסטינץ וזמייבסקאיה בלקה. הגאוגרפיה של הירי ההמוני מזכירה שהשואה לא התרחשה רק במחנות.
דו״חות, משאיות גז וראיות
המפקדים דיווחו על הרצח באמצעות דו״חות מצב מבצעיים. דו״ח יגר ודו״ח שטאלקר הם מסמכים חשובים במיוחד. משאיות גז הופעלו בין היתר כדי לצמצם בעיות לוגיסטיות ונפשיות של היורים; הירי ההמוני נמשך בכל זאת לאורך המלחמה.
המשפט לאחר המלחמה
24 מנהיגים הועמדו לדין במשפט האיינזצגרופן בשנים 1947–1948. התובע בנימין פרנץ הסתמך במידה רבה על מסמכים גרמניים. אוטו אולנדורף, פאול בלובל ואחרים הורשעו; רק חלק זעיר ממעגל המבצעים הרחב נשפט.
מקורות
הדף מבוסס על מקורות מוסדיים ומחקריים. קישורי המדיה מפנים למקור שממנו נלקח הפריט.