לצפייה בסרטון המקורי ב-YouTube
צעדות המוות
עם התקדמות בעלות הברית פינה האס-אס מחנות רבים כדי לשמר כוח עבודה, למנוע עדויות ולשמור על שליטה. אסירים הוצעדו או הוסעו בתנאי חורף קשים, כמעט ללא מזון, מחסה או טיפול רפואי; שומרים ירו במי שלא יכלו להמשיך. פינויי ענק יצאו מאושוויץ, שטוטהוף, גרוס-רוזן, בוכנוואלד, דכאו, פלוסנבירג, מאוטהאוזן ומערכות מחנות נוספות.
שחרור
כוחות סובייטיים הגיעו למיידנק ביולי 1944 ושחררו את אושוויץ ב-27 בינואר 1945. כוחות אמריקאיים שחררו מחנות ובהם בוכנוואלד ודכאו; הצבא הבריטי שחרר את ברגן-בלזן ב-15 באפריל 1945. המשחררים מצאו רעב, מגפות, גופות וניצולים שנזקקו לטיפול רפואי דחוף. ניצולים רבים המשיכו למות גם לאחר השחרור.
עקורים ושיקום
ניצולים חיפשו קרובים, שבו לבתיהם או נמנעו מלחזור, חיו במחנות עקורים, הקימו משפחות, למדו, עבדו והיגרו. עד סוף 1946 חיו לפי הערכות כ-250 אלף עקורים יהודים בגרמניה, אוסטריה ואיטליה. אלימות אנטישמית נמשכה גם לאחר המלחמה, ובה פוגרום קיילצה ביולי 1946. יעדי הגירה מרכזיים היו ארץ ישראל המנדטורית ובהמשך מדינת ישראל, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, אמריקה הלטינית ומערב אירופה.
שחרור והשלכות
השחרור לא היה סוף
ניצולים נותרו לעיתים חולים, עקורים ולא ידעו מה עלה בגורל המשפחה גם לאחר הגעת צבאות בעלות הברית.
חזרה הביתה
בתים ועסקים נהרסו, הוחרמו או אוכלסו, וחלק מהניצולים נתקלו באנטישמיות לאחר המלחמה.
חיי עקורים
מחנות עקורים פיתחו בתי ספר, עיתונים, חיים פוליטיים, מוסדות דת ובניית משפחות.
הגירה
הבריחה, עלייה ב׳ והגירה חוקית חיברו ניצולים לארץ ישראל/ישראל וליעדים נוספים.
מקורות
דף זה הוא סינתזה חינוכית המבוססת על המקורות הבאים. לקבלת מחקר מעמיק, מומלץ לעיין במקורות המלאים.